דיכאון, סרוטונין ונוירופידבק: מיתוסים וממצאים חדשים

לפעמים, דווקא כשהשאלות הכי גדולות מטרידות אותנו – יש מקום לעצור רגע, לנשום עמוק ולהתבונן יחד על מה שידוע לנו באמת. עבור רבים שחווים דיכאון, חשוב לדעת שהמדע דווקא הולך ומתפתח, ומביא איתו תקווה להבנה טובה יותר ודרכי התמודדות מגוונות. בואו ננסה לעשות סדר – בגובה העיניים, עם הרבה אמפתיה וסקרנות.

מה אנחנו באמת יודעים על סרוטונין ודיכאון? ואיך נוירופידבק משתלב בתמונה
במשך עשרות שנים, התיאוריה המרכזית שרווחה בעולם הרפואה והפסיכולוגיה טענה שדיכאון נגרם בשל חוסר איזון כימי במוח, ובעיקר – ירידה ברמות הסרוטונין. תיאוריה זו הפכה לבסיס לפיתוח תרופות רבות, כמו ה-SSRI’s, שמטרתן להעלות את רמות הסרוטונין במוח. אך בשנים האחרונות, מתגבשת הבנה מחקרית שונה ומפתיעה מאוד: ייתכן שהקשר בין דיכאון לבין רמות סרוטונין נמוכות אינו קיים כלל.

מה גילתה הסקירה המחקרית החדשה?
סקירה מקיפה שפורסמה בשנת 2022 בכתב העת הנחשב Nature Molecular Psychiatry בחנה עשרות מחקרים איכותיים שעסקו ברמות סרוטונין אצל אנשים הסובלים מדיכאון, והשוותה אותם לאנשים ללא דיכאון. הממצאים היו חד משמעיים: לא נמצא הבדל ברור או עקבי ברמות הסרוטונין בין הקבוצות, ולא נמצא קשר מובהק בין ירידה בסרוטונין לבין דיכאון. למעשה, החוקרים מסכמים כי אין כיום ביסוס אמיתי לטענה שדיכאון הוא “חוסר בסרוטונין”, ושיש להכיר בכך כדי לחדש את החשיבה והמחקר בתחום.

מה המשמעות של הממצאים?
הסקירה הזו מצטרפת לשורת מחקרים עכשוויים שמציעים לראות בדיכאון תופעה מוחית רחבה ומורכבת יותר – תולדה של שילובים בין גנטיקה, חוויות חיים, דפוסי חשיבה, שינויים במבנה ותפקוד המוח, ומערכות נוספות כמו מערכת החיסון, מערכת הדחק ועוד. דיכאון אינו מחלה “כימית” פשוטה, והטיפול בו אינו צריך להצטמצם לתרופות בלבד.

מהי נקודת המבט של נוירופידבק?

כאן בדיוק נכנס נוירופידבק – שיטה חדשנית לאימון המוח. נוירופידבק לא עוסק ישירות ברמות הסרוטונין, אלא מתמקד בדפוסים החשמליים של הפעילות העצבית במוח, כמו גלי אלפא, ביתא, תטה ועוד. בשנים האחרונות נמצא קשר בין שינויים בגלי מוח מסוימים לבין מצבים של חרדה, דיכאון ותפקוד רגשי. במקרים רבים, טיפול בנוירופידבק מסייע בשיפור תחושת הרוגע, הוויסות הרגשי, והחזרת תחושת השליטה והתקווה.

הייחוד של נוירופידבק הוא בגישה ההוליסטית והפרטנית שלו: הוא מתייחס למוח כאל מערכת מורכבת ודינמית, ומאפשר למטופל ללמוד, בהדרגה, כיצד לווסת את המוח שלו בצורה טבעית וללא תרופות. השיפור נובע מהיכולת של המוח עצמו להשתנות ולהתחזק (פלסטיות מוחית), ולא מהשפעה כימית חיצונית.

תקווה חדשה לטיפול בדיכאון

הכיוון המחקרי החדש נותן תקווה: הוא מאפשר לפתוח את הראש לגישות טיפוליות מגוונות, המותאמות אישית לכל מטופל. נוירופידבק הוא דוגמה בולטת לגישה כזו – המבוססת על מדידה ישירה של פעילות מוחית, למידת וויסות עצמי, וחיזוק משאבים פנימיים. גם אם הסרוטונין כבר לא במרכז הבמה, יש לנו כלים מדעיים וחדשניים להחזיר את השמחה, התקווה והאיזון – מבפנים.

הרחבה: מה בדיוק נמצא בסקירת המחקרים מ-2022?

הסקירה המקיפה שפורסמה ב-2022 (Moncrieff et al., Nature Molecular Psychiatry) ניתחה עשרות מחקרים קליניים ואפידמיולוגיים, שכללו למעלה מ-17,000 משתתפים. החוקרים בדקו מספר היבטים: רמות סרוטונין וחומרי פירוקו בנוזל עמוד השדרה ובדם, השפעת גנים הקשורים לסרוטונין, והשפעת תרופות נוגדות דיכאון על רמות הסרוטונין במוח.

בכל אחת מהבדיקות לא נמצא קשר מובהק בין דיכאון לבין ירידה בסרוטונין. לדוגמה, במדידות ביוכימיות של סרוטונין בנוזל המוחי, לא נמצאו הבדלים בין אנשים עם דיכאון לאנשים ללא דיכאון. גם מבחינת הגנטיקה – גנים שמובילים ל"מוביל סרוטונין" (Serotonin Transporter) לא נמצאו קשורים לסיכון גבוה יותר לדיכאון. אפילו מחקרים שניסו להשרות דיכאון על ידי הפחתת סרוטונין באופן מלאכותי, העלו תוצאות לא עקביות.

כל הנתונים הללו הובילו את החוקרים למסקנה ברורה: התיאוריה שדיכאון הוא "חוסר בסרוטונין" אינה עומדת במבחן המציאות, והגיע הזמן לאמץ גישות טיפוליות ומחקריות רחבות ומעמיקות יותר.

מה קורה במוח? מורכבות הרשתות המוחיות והגישה של נוירופידבק

המוח שלנו הוא לא איבר שמורכב רק מ"איזור רגשי", "איזור חשיבתי", או "חומר כימי" בודד, אלא רשת עצומה של אזורים שמתקשרים זה עם זה כל הזמן. כל מחשבה, רגש או דפוס התנהגות נוצרים מתוך אינטראקציה דינמית בין אזורים קדמיים, אחוריים, צדיים ועוד – והם מושפעים מדפוסי התקשורת ביניהם: עד כמה הם מסונכרנים, כיצד הם מגיבים לעוררות, ומהי מידת הגמישות של הרשת המוחית.

מחקרים מודרניים על דיכאון מגלים לא פעם תבניות של "חוסר תקשורת" או סינכרון לא תקין בין אזורי מוח מרכזיים, במיוחד בין קליפת המוח הקדם-מצחית (האחראית על שליטה רגשית ותכנון) לבין אזורים עמוקים יותר (כמו האמיגדלה, שמעורבת בעיבוד רגשות). למעשה, פעמים רבות מוקד הבעיה איננו "אזורים פגומים", אלא דפוסים של חיבוריות לא מאוזנת בין הרשתות המוחיות.

ניורופידבק מתייחס בדיוק להיבט הדינמי הזה – הוא מאפשר לנו למדוד ולשפר את דפוסי הפעילות והתקשורת בין אזורים שונים במוח בזמן אמת. במהלך הטיפול, המטופל לומד, באמצעות משוב מיידי, כיצד לאזן ולהגביר את הגמישות של המוח שלו, לשפר את הסנכרון בין אזורים, ולהחזיר את תחושת השליטה והחיוניות. כך מתאפשר טיפול שמותאם למורכבות האישית של כל מוח – ולא רק ל"כימיָה" בודדת או כללית.