מה ההבדל
בין הפרעת קשב לבין הפרעות קשב (או קשיי קשב) ומדוע כ"כ חשוב להבדיל ביניהם כאשר
ניגשים ליצור תכנית עבודה לאימון נוירופידבק.

קודם כל נסביר כי בשפה המקצועית נוהגים להבחין בין שני מצבים:

1.     הפרעת קשב קלאסית, כלומר, כזו הנובעת
מוויסות לא נכון של שחרור הדופאמין אל המעבר הסינפסי באזורים הפרונטליים במוח שאחראיים
על קשב, ריכוז, מוטיבציה, תיעדוף משימות ועוד, מה שיוצר קושי בריכוז וקשב.

2.     מצבים בהם מקור הבעיה היא לא ישירות
מוויסות מעבר  הדופאמין  באזורים הפרונטליים, אלא רק נובע מפעילות יתר
של אזורים אחרים שאינם אחראים על קשב וריכוז.

נסביר זאת לעומק ונבין מדוע ההבנה כ"כ חשובה לאימוני נוירופידבק יעילים:

המוח שלנו הוא מערכת של נוירונים, תאי עצב, שמתקשרים ביניהם ע"י מוליכים
עצביים כמו דופאמין.
הם יכולים לתקשר ביניהם מהר מאוד, או לאט מאוד או כל שלב באמצע.
את הקצב בו התאים שולחים תקשורת כימית וחשמלית ביניהם אנו מודדים ברמות תדרים, יש
תדר אלפא, בטא, גמא, ועוד…

המוח שלנו כאמור בנוי ממערכת של מיליוני תאי עצב, והוא גם מחולק לחלקים שלצורך
מאמר זה נגדיר אותם מחלקות.
יש למשל מחלקה שאחראית על אזור השפה במוח, ויש מחלקה שהיא יותר קשורה לניהול ווויסות רגשות, יש מחלקה שקשורה לעיבוד חזותי, אזור שיודע לתת פרשנות לתמונות שאנו רואים.
יש כל מיני מחלקות.
מוח בריא, הוא מוח שמפעיל בתדרים הנכונים את אותם אזורים שהוא צריך לבצוע הפעולה
הספציפית לכל זמן נתון.

לדוג, בלילה, האזור התנועתי שאחראי על בלימת תנועת הגוף, חשוב שיהיה
פעיל, אחרת איכות השינה יכולה להיפגע בשל תנועתיות יתר של הגוף.

בכזה מצב נרצה שרוב האזורים האחרים במוח יפעלו ברמה חשמלית מתונה
ואיטית יותר  ויאפשרו לאזור הרלוונטי לזמן
השינה – האזור התנועתי, לעבוד בעוצמה חשמלית יותר חזקה.

במילים אחרות, לא נכון שהמוח יעבוד בעוצמות חשמליות וכימיות גבוהות
בכל האזורים יחד, או בכמות גבוהה של אזורים ובכלל, ככל שרק האזורים שאנו צריכים
לבצוע משימה מסוימת יהיו הדומיננטיים ושאר האזורים ינמיכו את עוצמות התדרים – כך
פעילות המוח אידאלית יותר.

תחשבו על החשמל בבית שלהם, נניח שיש לכם רמה מוגבלת של חשמל לשימוש בכל שעה, אתם
כרגע בחדר העבודה,  ויש כמות קבועה ומוגבלת
של חשמל לשעת העבודה העכשווית, כעת האור גם במטבח וגם במקלחת דלוק, המשמעות היא –
שגם מערכת החשמל אצלכם בבית תצטרך לעבוד קשה יותר ולכן לבזבז אנרגיה (כוחות נפשית ופיזיים
בהקבלה למוח שלנו) וגם כמות האור שתקבלו בחדר העבודה שלכם נמוך כי כמות החשמל או  אור שיש חייבת להתחלק לעוד מקומות בבית, על אף
שאין שימוש ואין צורך במקומות אלו.

ככה גם עובד מוח שאינו עובד ביעילות, לדוגמה: הוא יפעיל בעוצמות תדרים
ברמה מאוד גבוהה את האזור הרגשי, שנמצא בחלק פנימי אחורי במוח, למרות שבעת מענה על
תרגיל בפיזיקה – אין לנו צורך במחשבות בלתי פוסקות של חרדות ופחדים,
אנו רוצים שאזורי הריכוז יעבדו,

וכך נוצר מצב שכמו שהאור במטבח ובמקלחת שאב  מסך הכוח
החשמלי בבית ולכן יצר פחות אור בחדר העבודה, כי כמות החשמל והכוח נאלצה לחלק את
עצמה לאזורים שונים בבית, גם כאן, במקום שעיקר הפעילות החשמלית הדומיננטית תהיה באזור
הריכוז הרלוונטי  במוח לפתרון בעיות
בפיזיקה– אזור הריכוז צריך להתחלק בכוח שהחשמל מספיק שהמוח יחד עם האזור הרגשי,
שלוקח את מלוא הדומיננטיות.

מה שתואר זה  המצב השני של הפרעות קשב –
שאנו בשפה המקצועית נוהגים לכנות אותו "הפרעות וריכוז" או "קשיי
קשב וריכוז".
המשמעות היא שהקושי של אזור הריכוז ליצר פעילות חשמלית וכימית אידיאלית, לא נובע
ישירות מקושי שמגיע מאזורי הריכוז, אלא הקושי נובע בשל גורם שלישי שפועל באופן לא
אידיאלי, שבמקרה שלנו הוא האזור הרגשי.
כלומר, משום שהאזור הרגשי עובד באופן דומיננטי שזה מצב לא רצוי במצבים שאינם מצבי
סכנה, הוא לא נותן אפשרות לאזורי הריכוז לפעול באופן דומיננטי.

הבעיה היא אותה בעיה, האזור הפרונטלי שאחראי על קשב וריכוז לא מפעיל
את רמת התדרים = שזה פעילות חשמלית וכימית ברמה הרצויה, אך במקרה הראשון המקור הוא
ישירות בשל תת פעילות שנובעת ישירות מהאזורי הריכוז, גם כאשר כל האזורים האחרים
שקטים יותר ומוכנים להנמיך את רמת התדרים שלהם ולתת לספק את מלוא הכוח לאזורי
הריכוז לעבוד, גם אז, אזורי הריכוז הפרונטליים פשוט לא מייצרים תנועה של דופאמין.
זה המקרה הראשון. יש קושי שנובע ישירות מהאזורים הפרונטליים.
במקרה השני, האזור הרגשי לא היה מוכן לנוח והחליט שהוא נשאר דומיננטי
בכל מצב, ולכן שאב את הכוח מאזורי הריכוז, שאם האזור הרגשי לא היה מפריע להם,
דווקא היו עובדים מעולה ולא היו נחוות הפרעות קשב וריכוז.

מדוע זה חשוב כ"כ לאימון נוירופידבק? הרי אם התוצאה היא בעיות
בקשב וריכוז, מה זה משנה המקור?

כשמגיעים לאימון נוירופידבק זה מאוד משנה היות ותכנית העבודה תהיה שונה במצב 1
לעומת מצב שני, זו סיבה שפגישת המיפוי והפענוח לפני תחילת אימוני נוירופידבק היא
כ"כ חשובה, משום שאם הבעיה נובעת ממצב 1, אך נפעל לפי פרוטוקול אימון של מצב
2, לא נראה תוצאות וכביכול לא נבין מדוע.
פגישת המיפוי היא קריטית וחשובה ואני ממליצה לכם לצפות בעמוד "כיצד עובד
האימון" לשמוע את ההסברים שלי בנושא.