הוא מסתגר בחדר. היא נעלבת מכל הודעה שלא נענתה בקבוצה. הוא כועס מהר, או נעלם בכל מפגש חברתי.
בגיל ההתבגרות, קשיים חברתיים מרגישים עוצמתיים במיוחד, גם למתבגר וגם להורים. ולעיתים קרובות אנחנו מנסים לפתור אותם רק ברמת ההתנהגות: מה להגיד, איך להגיב.
במאמר הזה נסתכל על זה מזווית אחרת: מה קורה במוח החברתי של מתבגר, ואיך אפשר להפעיל אותו, גם דרך הגוף וגם דרך המחשבה.
לחוקרים יש שם לרשת האזורים במוח שעוזרת לנו להבין אנשים אחרים: "המוח החברתי". היא כוללת, בין היתר, את קליפת המוח הקדם-מצחית המדיאלית ואת קליפת המוח החגורתית הקדמית, שני אזורים בחלק הקדמי של המוח.
פרופ' שרה-ג'יין בלייקמור מקיימברידג', מהחוקרות המובילות בתחום, מצאה שהמוח החברתי עובר שינויים גדולים בגיל ההתבגרות, וממשיך להתפתח עד תחילת הבגרות. במקביל, מתבגרים לומדים להבין אחרים טוב יותר, וחברים הופכים חשובים מתמיד.
לזה יש גם צד פחות נוח:
מה זה אומר עבורכם? כשהמתבגר שלכם מגיב בעוצמה לעלבון חברתי, זה לא "דרמה". המוח שלו באמת רגיש במיוחד לזה בתקופה הזאת. אבל יש גם חדשות טובות: מוח שנמצא בשינוי הוא מוח גמיש, שמגיב היטב לאימון.
במדעי המוח מבחינים בין שני כיווני הפעלה:
הכיוון השני נשמע אולי מופשט, אבל יש לו תמיכה מחקרית מוצקה. הדוגמה המוכרת ביותר היא דמיון של תנועה: ניתוחים שאספו עשרות מחקרי סריקה מצאו שכאשר אדם רק מדמיין תנועה, מופעלים אצלו חלק ניכר מהאזורים שפועלים בזמן התנועה עצמה. זו הסיבה שספורטאים משתמשים בדמיון כדי להתאמן, ושנעשה בזה שימוש גם בשיקום אחרי שבץ.
לזה מצטרף עיקרון בסיסי נוסף, נוירופלסטיות: מעגלים במוח שמופעלים שוב ושוב, מתחזקים. ובגיל ההתבגרות, כשהמוח עדיין בשינוי, הגמישות הזאת גבוהה במיוחד.
במילים פשוטות: מחשבה ממוקדת היא "גירוי" אמיתי למוח, ממש כמו גירוי שמגיע מהגוף.
אחת הדרכים המעניינות להפעיל את המוח החברתי "מלמעלה" היא תודה. שני מחקרי סריקה מראים את זה:
כלומר, יש עדות ראשונה לכך שתרגול תודה קצר יכול להשאיר "חותם" במוח שנמשך חודשים.
מה חשוב לסייג: שני המחקרים נעשו על מבוגרים, ולא על מתבגרים. במחקר של 2016, קבוצת ההשוואה לא כתבה שום דבר, כך שאי אפשר לדעת בוודאות אם זו התודה או הכתיבה עצמה. ובנוסף, המחקרים מדדו זרימת דם במוח, ולא בדקו ישירות שינוי בהתנהגות החברתית.
בעבודתי כמטפלת נוירופידבק, אני רואה כל יום עד כמה המוח מגיב לגירויים. בנוירופידבק אנחנו עוקבים אחרי הפעילות החשמלית של המוח ועוזרים לו ללמוד לווסת אותה. בגישות של נוירולוגיה תפקודית, מפעילים אזורים במוח דרך הגוף והחושים.
מכאן נולדה ההשערה שלי: אם אפשר להפעיל את המוח דרך הגוף, אפשר להפעיל אותו גם דרך מה שאני קוראת לו "סנסורים תודעתיים", כלומר מחשבה ממוקדת, דמיון ורגש. תודה עמוקה היא דוגמה לכך: היא מפעילה בדיוק את המעגלים של המוח החברתי, שאצל מתבגרים עם קשיים חברתיים הם בדיוק המעגלים שכדאי לחזק.
חשוב לי להיות שקופה: זו השערה קלינית שנשענת על היגיון ועל המחקרים שתיארתי, ולא ממצא מוכח. לא נעשה מחקר שבדק אם תרגול תודה משנה את הפעילות החשמלית במוח של מתבגרים או משפר אצלם מיומנויות חברתיות דרך המנגנון הזה. אבל ההיגיון ברור, והכיוון מבטיח.
המוח החברתי של מתבגרים נמצא בשיא ההתפתחות שלו: רגיש מאוד, אבל גם גמיש מאוד. מחקרים מראים שאפשר להפעיל את המוח לא רק דרך הגוף, אלא גם דרך מחשבה ממוקדת, ושתודה מפעילה בדיוק את האזורים שאחראים על הבנת האחר. חיבור בין שתי הדרכים, הגוף והתודעה, הוא כיוון מבטיח לחיזוק מיומנויות חברתיות בגיל ההתבגרות.
מתבגרים מבלים שעות מול המראה, בודקים איך הם נראים ומתקנים. מה אם גם המוח היה יכול להסתכל במראה?
זה בדיוק הרעיון של נוירופידבק. חיישנים על הקרקפת קולטים את הפעילות החשמלית באזורים שאותם רוצים לווסת, ומשקפים אותה בזמן אמת דרך משחק, סרט או צליל. כשהפעילות מתאזנת, המסך "מתגמל". כשהיא יוצאת מאיזון, הוא נעצר. המוח, שכבר ראינו כמה הוא גמיש בגיל הזה, לומד מהמשוב הזה לווסת את עצמו.
כך נוצר שילוב של שתי הדרכים שדיברנו עליהן: עבודה ישירה עם הפעילות החשמלית של המוח, יחד עם "סנסורים תודעתיים" כמו תודה, שמפעילים את המוח החברתי מבפנים.
רוצים כלי מעשי לילדים צעירים יותר? קראו את המאמר שלנו על מיומנויות חברתיות לילדים.
יצירת קשר
גולשים יקרים,
המכון לאימון לאימון נוירופידבק ואימוני נוירולוגיה תפקודית של שמרית דרור ממוקמות בגבעתיים, וכן בזיכרון יעקב.
