טיפול ביופידבק

למה אני מתחילה מהגוף: מבט אישי על טיפול ביופידבק

מי שמגיע אליי עם חרדה כבר שמע בדרך כלל "תנשום עמוק" ו"תחשוב חיובי". לדעתי העצות האלה נכשלות מסיבה פשוטה: קשה לשכנע במילים גוף שבטוח שהוא בסכנה. טיפול ביופידבק פועל מהכיוון ההפוך, ובעיניי זה מה שהופך אותו לכלי כל כך חשוב.

מהו ביופידבק

חיישנים מוצמדים לגוף, והמחשב מתרגם את האותות שהם קולטים לתמונה או לצליל. מטפלים עוקבים בדרך כלל אחרי מתח השרירים, קצב ועומק הנשימה, טמפרטורת העור, פעילות הלב והמוליכות החשמלית של העור. כל מדד כזה מספר משהו על רמת הדריכות של הגוף. כף יד קרה ומזיעה, למשל, היא סימן שהגוף נערך לסכנה.

מערכת העצבים שמאחורי החרדה

מערכת העצבים האוטונומית מתחלקת לשני ענפים מנוגדים: הסימפתטי, שמכין אותנו להילחם או לברוח, והפאראסימפתטי, שמחזיר אותנו לרגיעה. אצל אנשים עם חרדה, חלק מהגופים פשוט לא מקבלים את ההודעה שהאיום חלף, ונשארים דרוכים כל הזמן.

כאן נוצר המעגל שאני רואה בקליניקה שוב ושוב: אנחנו נבהלים מהדופק המואץ עצמו, והבהלה מגבירה אותו עוד. ביופידבק נכנס בדיוק לנקודה הזאת במעגל.

הלב כחלון למערכת העצבים

הסוג הנחקר ביותר הוא ביופידבק של השתנות קצב הלב (HRV). לב בריא לא פועם כמו מטרונום, והמרווחים בין הפעימות משתנים כל הזמן. כל נשימה משאירה חותם על הדופק: שאיפה מזרזת אותו ונשיפה מרגיעה אותו.

באימון נושמים לאט, אצל רוב המבוגרים בערך שש נשימות בדקה, בקצב אישי שנקרא תדר התהודה. בקצב הזה המתאמנים מצליחים להגדיל את גלי הדופק פי כמה. למה זה עוזר? לרר וגבירץ, שני חוקרים מרכזיים בתחום, מצביעים בעיקר על חיזוק רפלקס הברו, המנגנון שמייצב את לחץ הדם. הם מעלים גם אפשרות שעצב הוואגוס מעביר את האותות המרגיעים עד לאזורים הקדמיים של המוח.

מה קורה במוח

ויסות רגשי וויסות קצב הלב חולקים חלק גדול מאותם אזורי מוח, ובהם קליפת המוח הקדם-מצחית והאמיגדלה. זו הסיבה שאימון של הלב יכול להשפיע על הרגש.

בניסוי מבוקר שפורסם ב-2023, 106 צעירים תרגלו ביופידבק מדי יום במשך חמישה שבועות. בסריקות המוח התחזק הקשר בין האמיגדלה השמאלית לקליפת המוח הקדם-מצחית. חשוב לי לדייק: החוקרים לא מצאו שינוי במדד הראשי שהגדירו מראש, ומדובר בנבדקים בריאים, שרמת החרדה שלהם לא ירדה יותר מזו של קבוצת ההשוואה.

מה המחקר אומר על חרדה

מטא-אנליזה מ-2017 איגדה 24 מחקרים ו-484 משתתפים שתרגלו ביופידבק של קצב הלב. המשתתפים דיווחו אחרי האימון על ירידה גדולה בלחץ ובחרדה, וגם מול קבוצות ביקורת נשמר אפקט גדול. התועלת הופיעה אצל מי שאובחן בהפרעת חרדה ואצל מי שלא, ולא הייתה תלויה במספר המפגשים.

צוות בראשות לרר סינן ב-2020 כ-1,868 מאמרים והשאיר 58 לניתוח. המחברים ממליצים לראות בשיטה טיפול משלים, ומבקשים מחקר נוסף לגבי כל שימוש בנפרד. סוכנות להערכת טכנולוגיות בריאות בקנדה נשארה זהירה יותר, ותיארה את הראיות לטיפול בחרדה כראשוניות ברובן.

כמה זמן זה לוקח

מטפלים מקליבלנד קליניק מדווחים שרוב המטופלים שלהם מרגישים תועלת בתוך 8 עד 12 מפגשים, אף שיש מי שצריך הרבה יותר. מהניסיון שלי, התרגול בבית בין המפגשים קובע לא פחות מהמפגשים עצמם.

הדעה שלי

בעיניי היתרון הגדול של ביופידבק הוא תחושת השליטה. חרדה מרגישה כמו משהו שקורה לנו, והמסך מראה שיש לנו יד על ההגה. זו מיומנות שנשארת גם אחרי שהחיישנים יורדים.

ביופידבק הוא כלי מבטיח ולא קסם. הוא לא מחליף טיפול רפואי, ואני לא מבטיחה לאף אחד תוצאה. בקליניקה אני משלבת אותו עם נוירופידבק: הביופידבק מרגיע את הגוף, והנוירופידבק מאמן את המוח.

חרדה היא לא גזירת גורל. הדרך החוצה מתחילה, לדעתי, כשמפסיקים להילחם בגוף ומתחילים להקשיב לו.

מקורות:

איך נוירופידבק מספק מענה שורשי לטיפול בחרדות?

לרוב, כאשר מדברים על טיפול בחרדות יש צורך לבצע הפרדה ואבחנה באיזה סוג חרדה מדובר. שלב זה הוא הכרחי ברוב סוגי הטיפול שאינם מתחום הנוירופיזיולוגיה. היות ובטיפול באמצעות דיבור ושיחה עלינו להבין את המקור הרגשי המדוייק צורך זה באבחנה עלול להקשות על הטיפול בשני אופנים:

לעיתים, החרדה עצמה היא זאת שלא מאפשרת לבצע אבחנה מדויקת של המקור ממנו היא נובעת. לדוג', באחד המקרים שפגשתי בעברי הרחוק כמטפלת – בתקופה בה עוד לא עבדתי עם טיפולים מתחום הנוירופיזיולוגיה – הגיע אלי אישה שהייתה לה חרדת טיסות קשה מאוד. היא חיה בלונדון עם משפחה בארץ ולא הייתה לה אפשרות להגיע לבקר את המשפחה שלה. כמובן שהאבחנה הראשונה האפשרית היא חרדת טיסות, אבל ככל שהעמקנו בטיפול גילינו ע"י שיחות שדרשו זמן כי הפחד הגדול שלה הוא שלא תוכל לחזור ללונדון לבעלה והבנים שלה שנמצאים שם.
בהמשך כאשר עוד העמקנו את השיחות – שוב, דבר שדרש זמן רב הבנו כי ברמה השורשית ביותר היא חיה בחרדה קבועה מהטריגרים שיוצר על מפגש עם המשפחה שלה בארץ בשל ילדות מלאת טראומה.

מה חשוב שיאמר כבר בשלב זה: התסמינים הפיזיים בכל אחד מהסיבות לחרדה זהים.
כלומר גם כאשר היינו בשלב בו האמנו שמדובר בחרדת טיסות, דרך השלב  של חשש לעזוב את המשפחה הגרעינית שלה ועד להבנה של החרדה שמתעוררת בה בכל מפגש עם המשפחה – בכל אחד מרגעי ההבנות האלו – התסמינים הפיזיים של החרדה הם זהים:

דפיקות לב מואצות, תחושת דריכות מתמדת, קוצר נשימה, מתח שרירי או תחושת "מחנק".בנוירו פידבק וביופידבק אנו מטפלים בכיוון ההפוך:
אנו מבצעים וויסות פיזי למערכת העצבים מה שמרגיע את תסמיני החרדה שהם כאמור,  דפיקות לב מואצות, תחושת דריכות מתמדת, קוצר נשימה, מתח שרירי או תחושת "מחנק".
כאשר המערכת הזאת נרגעת – היא בעצם מאפשרת לנו יותר גישה למחשבות שלנו – לחלקים העמוקים שהחרדות מסתירות.

המוח והמערכת העצבים ההיקפית עובדים באופן דו כיווני- המוח תמיד מדווח לעמוד שדרה על המתרחש ועמוד השדה מדווח למוח.
כאשר הגוף נרגע הוא מדווח למוח שאפשר להירגע – שיש מספיק ביטחון לגעת גם במחשבות המפחידות ביותר ואז כשמערכת העצבים מאפשרת לנו גישה למחשבות הנסתרות שלנו קל יותר להיות מודעים אליהם ובמקרים מסוימים להפוך מחשבות אלו.
כאן הכוח העצום של נוירו פידבק, וביופידבק לטיפול בחרדות.

 יחד עם זאת, קיים הבדל משמעותי בין סוגי החרדה השונים. כל סוג מתאפיין בטריגרים ייחודיים, באופי מחשבתי שונה ובדפוסי התנהגות אופייניים:

הפרעת חרדה כללית (GAD): מתאפיינת בדאגה מתמדת ובלתי פוסקת לגבי נושאים רבים ביומיום, מלווה במתח שרירי כרוני ובמחשבות "מה יהיה אם...". הפרעת פאניקה והתקפי חרדה: מתבטאת בהתפרצות פתאומית של תסמינים פיזיולוגיים בעוצמה גבוהה, לצד פחד עמוק מאיבוד שליטה או מההתקף הבא. חרדה חברתית: סובבת סביב החשש העמוק משיפוט, ביקורת או מבוכה בסיטואציות חברתיות ומול קהל. פוביות ספציפיות: פחד ממוקד וקיצוני מגורם או מצב מסוים (כמו טיסות, זריקות או מקומות סגורים). שוב - למרות השונות בתוכן של המחשבות ובטריגרים, לכל סוגי החרדה יש מכנה משותף מרכזי: מנגנון של חוסר ויסות עצבי ומעגל הימנעות.

המעבר מהתוכן הרגשי אל הוויסות העצבי - בטיפול בחרדות

בהקשר של אימון נוירופידבק, אנחנו מפסיקים להתמקד רק ב"תוכן" של החרדה (על מה מודאגים או ממה נמנעים), ומסתכלים ישירות על המערכת שמייצרת את החוויה – המוח ומערכת העצבים. טיפול בחרדה באמצעות נוירופידבק אינו מבוסס על ניסיון "להילחם" במחשבות או לשכנע את המערכת שהכל בסדר. במקום זאת, העבודה נעשית ישירות על דפוסי הפעילות החשמלית במוח שמנהלים את הערנות, הדריכות וחוסר השקט – ובכך מספקת מענה ישיר במקור הפיזיולוגי של החרדה.

איך נוירופידבק מסייע באיזון ובאימון המוח?

1. איזון תדרי המוח ועוררות יתר: אצל מתמודדים עם חרדה ניתן לראות לא פעם פעילות יתר בתדרים המהירים (כגון High Beta), המייצגים עוררות ומתח, לצד קושי של המוח לייצר תדרים מאזנים ומרגיעים (כמו Alpha או SMR). אימון הנוירופידבק מאפשר למוח ללמוד בזמן אמת לנוע בגמישות בין מצבים, להוריד את "ווליום" העוררות ולהגביר את הוויסות העצמי.

 2. חיזוק קליפת המוח הקדמית (Prefrontal Cortex): אזורים אלו אחראים על ניהול רגשי, מיתון תגובות האזעקה של האמיגדלה וקבלת החלטות מתוך שיקול דעת. האימון מחזק את השליטה של הקורטקס ואת היכולת שלו להרגיע את המערכת הרגשית.

 3. שבירת הלופ הפיזיולוגי: חרדה מייצרת מעגל סגור: הגוף חווה סטרס, המוח מפרש זאת כסכנה ומגביר את הסטרס הפיזיולוגי. כאשר המוח לומד לייצר מצב רגוע ויציב יותר ברמת התשתית, התסמינים הגופניים (כמו המתח השרירי וקצב הלב) נרגעים באופן טבעי.

 לסיכום - חרדה אינה רק גזירת גורל או מכלול של מחשבות שצריך ללמוד "לחיות איתן". ברגע שמבינים את המנגנון העצבי שעומד מאחוריה, ניתן לאמן את המוח ולהחזיר למערכת העצבים את הגמישות, הוויסות והאיזון הטבעיים שלה. 

נוירופידבק לבעיות קשב וריכוז